מסירות נפש על לימוד התורה

מסירות נפש על לימוד התורה

אחת משש השאלות ששואלים את האדם בעלותו לעולם האמת היא האם קבעת עיתים לתורה. לא שואלים אותו האם למדת תורה אלא האם קבעת לה עיתים. ההבדל הזה הוא משמעותי. קשה לקבוע עיתים לתורה. זה מצריך מסירות נפש עבורה. תמיד קופצים כל מיני סידורים ועסקים שטורדים אותנו מהלימוד. צריך מסירות נפש.
מה נפלא הוא המראה לראות המוני עמך בית ישראל החוזרים מיום עבודה ומתייגעים על לימוד דף יומי וכד'.
ר' יוסף קבע עיתים לתורה בצורה נפלאה ובמסירות נפש.
בכל יום היה חוזר בצהרים מהעבודה הקשה והמתישה, נח מעט והולך ללמוד וללמד. והיו זמנים שהתפרנסה לא הייתה מצויה כלל וכלל והפרוטה הייתה מועט ובכל זאת ישב ולמד ומסר את נפשו על לימוד הורה.

ואף זקנותו לא ביישה את צעירותו אלא אדרבה שיבחה אותה. לאחר שהיה קשר לו לקרוא הוא לא וויתר אלא למד תורה בזכוכית מגדלת. מה נורא היה המראה לראות אותו רכון על ספר ובידו זכוכית מגדלת והוא לומד במסירות ובהתמדה.
חוק לישראל היה אצלו חוק ולא יעבור. והיה לומד אותו בהבנה ובעמקות והייתה לו בו קביעות עיתים לתורה.
כאשר היה הולך בדרך לבית הכנסת להתפלל מנחה היה אומר קרבנות בדרך כדי לחסוך זמן ולא לבטל תורה. כמובן שהיה מסתכל לבחון שאין צואה של בעל חי המונעת ממנו לומר פסוקי תורה לידה.

מספרת בתו דינה שתחיה:
"אף פעם לא ויתר על קריאה, לא בחול ולא בשבת, לא על משניות ולא על פרשה, לא על זוהר במוצאי שבתות ולא תהילים, מעמדות, שניים מקרא ואחד תרגום. אף שראייתו הייתה חלשה ולא היה יכול לקרוא בעצמו תמיד ביקש שיקראו לפניו. כאשר עשינו שגיאה תמיד תיקן, ולא ויתר על אף מילה שלא הייתה נכונה".
מספרת בתו אביגיל:
"אבא היה אוהב את הנכדים הנינים והצאצאים והתעניין בכל אחד ואחד. ואף הם החזירו לו אהבה בחייו ואף אחרי מותו. כשאבא שלי לא יכל עוד לקרוא, בעיניו זה היה סוף הדרך, ואנחנו השתדלנו כמה שיותר לקרוא לו את מה שצריך פחות או יותר על מנת לשמח אותו. וכשקראתי מילה לא נכונה הוא אמר תחזרי, לא שמעתי. וכשחזרתי על המילה גיליתי שטעיתי באיזה אות. כזה היה אבא, לא דילג על שום אות וגם השתדל לא לפגוע באף אחד".

הרב יהושע מספר:
"כשבא הדוד יעקוב ז"ל אלינו בשבת כל שיחתם ודיבורם היו בדברי תורה. הם לעולם לא קראו אחד לשני בשמו ואם כן אז הם נתנו תואר לשם (כגון בבא יוסף, כך היה גם בינו לבין כל האחים והאחיות החורגים). לא ראינום מתלוצצים או עוסקים בעיניים אחרים כאילו אמרו חבל על הזמן שאנו נפגשים לבזבז על משהו אחר הם התעסקו בתורה ובמוסר ענייני דיומא.
בשעה מוקדמת היו קמים ללמוד אבי ז"ל ודודי יעקוב כשכל בני הבית ישנו.
כך היה כל שבת אצלנו בבית לאחר סעודת שחרית ומספר פיוטים ודברי תורה הלכנו לנוח מעט ואז ישבנו ללמוד גמרא ומדרש רבה. אימי שתחיה שהייתה עזר לאבא בכל הכינה תה וקפה והביאה עוגיות והייתה שמחה של לימוד ואהבת תורה.
הלומדים היו מבוגרים מהמשפחה ומהמושב תושבים שבאו ללמוד עם אבא ז"ל עד לתפילת מנחה שאז הלכנו לבית הכנסת. כך אבי היה המוביל בתחום החשוב הזה של תורה ומצוות במושב כולו. כל מי שהיה לו זוהר לפני הברית או אזכרה או חנוכת בית וכדו' הזמין את אבי ז"ל. לא היה ניתן לחשוב על ישיבה של רבים במסגרת לימוד תורה במושב בלי שאבא ז"ל היה נוכח ונטל בה חלק חשוב. ההשפעה שלו הייתה עצומה. זה היה יפה לראות איך האנשים התענינו במה שנלמד שאלו את אבי ז"ל ואבי ענה, כשכולם ציפו לשמוע את הכרעותיו של אבי בכל דבר ועניין. גם שהתווכחו בענייני חולין נגשו אל אבי שיכריע ביניהם. הוא היה המילה האחרונה".